<h1>חבור התשובה להמאירי — משיב נפש מאמר א' פ"ט</h1>
<h2>דף פז:</h2>
לבאר בו התנאי השני, והוא לגמור במחשבתו לבלתי
שוב לעשות העון או העונות אשר שב עתה מהן. אשור
לא יושיענו ועל סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום, ארפא משובתם אוהבם נדבה
כי שב אפי ממנו [הושע י"ד]. כבר בארנו היות תוכחות
זה הנביא סובבות על הרוב בענין ע"ז, והעיר גם כן הושע בקצת דבריו, כי היתה סבת שכחם את השם והתיאשם משוב אליו עם תקף הצרות וכובד המלחמות, בטחם בעזר שאר המלכים והשען עצתם על תקף עריהם, אמר [שם ח'] וישכח ישראל את עושהו ויהודה הרבה ערים בצורות,
ואמר [שם ה'] וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו וגו', וכן אמר ירמיה גם כן [ירמיה ב'] ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור וגו', ואמר [שם] גם כן על בטחם בעריהם, כי מספר עריך היו אליך יהודה, וזה על דעת אבן עזרא הוא הנרצה באמרו, ויהודה הרבה ערים בצורות, אע"פ שרוב המפרשים פרשו בו שבכל עיר ועיר היתה להם ע"ז, אבל אבן עזרא פירש בו דרך צחות, כי ספירת הערים, ר"ל שהיו מזכירים רוב עריהם הבצורות היו בוטחים בזה הבטחון כבטחון באלהים, אם כן ספירת עריהם, וזכרון תקף מבצריהם היה להם לאלוה ולמבטח, ומלת מספר אצלו מקור, כמו [במדבר כ"ג] ומספר את רובע ישראל, ואלו הסבות, ר"ל הבטחון בתקף עריהם ובעזר שאר המלכים היו מביאות אותם לכפירה בשם וממנה היו נמשכים לע"ז, והוא שכיון ירמיה באמרו [ירמיה ב'], כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכלו המים, ובורות הוא נאמר על חריצין אשר בתוכם מים מכונסין כי המקור אשר מימיו נובעין ממנו לא יקרא בור רק באר, כמו שבארו ז"ל [ע"ז י"ט ע"א] על אמרו [משלי ד'] שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, שבתחלה הזהירו ללמוד מה שבספרים ואחר זה שיביע כליותיו להתבונן במה שיתחדש אצלו מהם, ואמר בורות נשברים, שהבור הנשבר אחר שאין מימיו נובעים ילכו ממנו תכף הכנסתם, והנה תוחלת המאסף אותם נכזבה, כן המשיל העזר שמיחלים ישראל מאלו העמים ומן העובדים אותם, כמו שבארנו היותם בוטחים באשור ובמצרים, כמו הבורות הנשברים, המשילם תחלה לבורות כי אפילו יהיו שלמים יש להם הפסק כשיכלו המים המכונסים, ואחר זה הפליג להמשילם בבורות נשברים אשר לא יכילו המים כלל אבל שיצאו דרך השברים, רוצה בו שלא יהיה להם עזר מהם כלל, וכן היה בסוף כאשר לא קבלו תוכחת הנביאים ונמסרו ביד אויביהם ולא בא להם העזר אשר בטחו בו והוא אמרו [איכה ד'], עודנו תכלינה עינינו אל עזרנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע, ולכן אמר אותי עזבו מקור מים חיים, כלומר אשר עזרתי לא תכזב לבוטחים בה ושהיא גם כן בלא הפסק, ואחר שהוכיחם הושע והזהירם לשוב מכל עונותיהם כמו שבארנו באמרו [הושע י"ד] כל תשא עון וקח טוב, למדם שתהא גמר מחשבתם בתשובה לבל יוסיפו להעביר עוד ברעיונם ערל וטמא, וכיון בו לבלתי בטוח באדם כל כך עד שיתיאשו מן התפלה לאל ובקשת הרחמים ממנו, לבלתי לכת עוד אל אשור להושיעם ולבלתי בטוח במרכבותיהם עד שישכחו לסבת זה אשר עשם ויכוננם, אבל ישימו בטחונם בשם ויזכרוהו תמיד לא ישכח מפיהם ושלא יאמרו עוד אלים למעשה ידיהם, ר"ל שלא יעבדו עוד ע"ז אבל שיהיה מכל וכל עבודתם אליו ית' וכל בטחונם בו והוא שאמר [שם], אשר בך ירוחם יתום, כלומר כי הכרנו וראינו כי בך ירוחם אף היתום, והוא משל אל האמה השפלה אשר רבו משטיניה ורבו אוכליה, וכן תרגם יונתן דמן קדמך אתרחם אל אבהתנא כד הוו במצרים הא כיתמין, ונמשלה ליתום אשר על הרוב פסו עוזרים ממנו והנו מאכל לכל עובר ושב, כן זאת האמה שנואת העמים מימי הקדם ונאכלת בכל פיות כאמרו [ישעיה ט'], ויאכלו את ישראל בכל פה, וכמאמר דוד ע"ה [תהלים כ"ה] ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני, ובא הדרש על זה [שוח"ט שם] רבונו של עולם אם עשו שונא את יעקב נטל את בכורתו וכן הדין נותן אלא לכושיים ולברבריים ולענתותים מה עשה הוי ושנאת חמס שנאוני, וכן אמר [תהלים י"ד] אוכלי עמי אכלו לחם יי לא קראו, ובא הדרש עליו [שוח"ט שם, וסנהדרין ק"ד ע"ב] כל הטועם מנכסיהם של ישראל כאלו טועם טעם לחם, ועם היות הדרש נאה ומתקבל אפשר לפרש בו פירוש אחר והוא, כי מאכל הלחם הוא מאכל יותר תמידי מכל המאכלים וארוחתו ארוחת תמיד לא תפסק דבר יום ביומו, ואמר שאוכלי עמי היה אצלם המאכל ההוא כאכילת הלחם לא ישבעו ממנו ולא היה להם לזרא ולא יקוצו בו להתמדת אכילתו ונפשם השבעה לא תבוס הנפת ההוא לעולם, ועל דרך משל שפלותם המשיל כלל העם ליתום ואמר, אשר בך ירוחם יתום, כי בעזרו ירוחם השפל ויכשל הגבוה באפו ובחמתו, כענין פרעה וכענין סנחריב וכיוצא בהם, ולכן לא יהיה בטחונם עוד בשאר המלכים רק בשם ית' לבד, כמו שהיה מזהירם על זה הוא ושאר הנביאים, כמו שבארנו בנבואת ירמיה, וכמו שהעיד להם ישעיה [עי' ישעיה ל"א] על הסירם בטחונם ממנו ועל בטחם בעוזריהם ונפל עוזר וכשל עזור יחדו כלם יכליון, ואמר הושע אחר זה, [הושע י"ד] ארפא משובתם אוהבם נדבה, רצה בו שאם יעשו תשובה על התנאים אשר זכר שאחד מהם הוא, גמר המחשבה שלא לשוב עוד בהם, שהשם יסלח חטאם ומרדם, ועל זה הצד אמר [משלי כ"ח] ומודה ועוזב ירוחם, כי הרמוז במלת עוזב, שיעזוב בדעתו העברות, ר"ל שיגמור במחשבתו שלא לשוב במעשיו אשר הוא שב מהם, ואל זה כונה תורה ביחסה התשובה אל הלב כאמרו [דברים ל'], והיה כי יבאו אליך כל הקללות האלה וגו' ושבת עד יי אליך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך וגו' בכל לבבך ובכל נפשך, ואמר על יאשיהו, [מ"ב כ"ג] אשר שב אל יי בכל לבבו, ותשובת הלב הוא שיטהר מחשבותיו מכל התועבות אשר נטמא בהם ויקוץ בם, ואל זה כיון ירמיה באמרו [ירמיה ג'], גם בכל זאת לא שבה אלי בכל לבה, וכן אמרו [שם ד'] עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך, רוצה בו שאינך מטהרת עצמך מהם, ר"ל על בלתי היותך גומרת בלב לעזוב החטאים, וזה ממה שיעכב התשובה, ר"ל שאין תשובתו תשובה כלל עד שתהא תכלית מחשבתו בעת התשובה שלא לשוב עוד בה, ואל זה כונו ז"ל באמרם במס' תענית [ט"ז ע"א] אדם שיש בו עברה ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טבל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו עלתה לו טבילה שנאמר [משלי כ"ח] ומודה ועוזב ירוחם וגו', ואומר [איכה ג'] נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, ואמרו ואינו חוזר בו, רוצה בו שאינו חוזר בלבו ממנה אלא שדעתו לשוב בה.
וכן כתב הר"ם ז"ל [הל' תשובה פ"ב ה"ג] כל המתודה בדברים ולא גמר בדעתו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו וגו', והוא שהביא על זה נשא לבבנו אל כפים, שתהיה תשובתנו בלב, ר"ל שנגמור בדעתנו לשוב לעזוב הדרך ההוא לגמרי כמו שאמר מכוין אל זה [ישעיה נ"ה], יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ומה מאד נאות המשל לפי הנמשל, כי הטבילה במים הוא דמיון על התשובה, ותפיסת השרץ הוא דמיון על היות מחשבתו לשוב לחטאו, וכשם שהטובל ושרץ בידו לא תועיל לו הטבילה גם בעת היותו במים כן התשובה בלתי גמר המחשבה בעזיבת החטא לא תועיל גם בעת התשובה, כי לא תקרא תשובה אחר שבדעתו אינו גומר שלא לחזור בהם, ועל דרך הצחות מכונים במשליהם, להעביר מחשבת איש צר ואויב לנפשו האיש הרע העושה זאת, כתבו חכמי הערב, שהתשובה השב בדרך זאת היא תשובת הזאב, הניחו במשליהם דרך צחות, כי זאב אחד בחור הלך אצל זאב זקן ללמוד הימנו דרכי התשובה, כי היה ירא לנפשו על חטאיו מאשר כל ימיו למד לטרוף טרף ורמס וטרף ואין מציל, והיה הזקן מיסרו ומלמדו דרכי התשובה, עודם מדברים והבחור נשא עיניו והנה רחל באה, ויאמר אל הזקן בקצר מלה מהר אבי כי רעב אנכי ואלהיך הקרה לפני, זה דבר השב לאל אך דבר שפתים, מתודה בפיו, ולבו לשוב לחטאיו. כמאמר [ישעיה כ"ט], יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני וגו', [ירמיה י"ב] קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, ואיך יחשוב שתהא תשובתו תשובה מועלת, הלאל ידברו עולה אם לו ידברו רמיה, ואין מזה המין מי שבעת התשובה גומר בלבו לעזוב דרכו הרעה תכלית עזיבה אבל אחר זה יכריחהו יצרו לשוב לחטוא. וכן תמיד, על דרך מדת אבותינו כמו שקדם לנו שזה אמנם כבר היתה תשובתו תשובה בעת העשותה והועילה על החטאים הקודמים, ויהי זה בדמיון מי שטבל ואחר הטבילה עלה שרץ בידו, לא שיתפשנו בעת הטבילה, שזה אע"פ שחזר ונטמא כבר היתה טבילתו טבילה והעבירה הטומאה הקודמת, אמנם זאת ההנהגה רעה חולה תורה על בעליה סגנון קשה רע ומר, ימצאו דרכי התשובה על הרחוק בזה הטבע, ולהרחיק זה הענין הזהירו מאד להיות בעל התשובה קונה מדות ותכונות חדשות ומתעורר להרבות בטוב המעשים תמיד, כמו שכיון באמרו [תהלים נ"א] לב טהור ברא לי אלים ורוח נכון חדש בקרבי, ומלות בריאה וחדוש יפלו בלשון על קנין תכונות חדשות לא היו בלב מקודם, ואל זה כיון הנביא ביעדו לישראל המחילה והסליחה עם תשובתם כאמרו [יחזקאל ל"ו], וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, אמר [שם] ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, כל זה יורה ההצטרך לבעל התשובה לעזוב גם התכונות הקודמות ולקנות לעצמו מדות חדשות ולהתעורר להטיב מעשיו, כי אם ירגיל עצמו בתכונותיו הקודמות יהיה נקל לכתו בדרכו הרעה, אחר שהוא מחזיק במדות אשר הורגל עליהן, ואל זה כונו ז"ל באמרם בשנוי מעשה שמקרע גזר דינו של אדם, כאמרם ז"ל [ר"ה ט"ז ע"ב] ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם צעקה צדקה ושנוי השם ושנוי מעשה, ואצלי בבאור בשנוי מעשה, שלא סוף דבר שישנה מעשיו הרעים ויחליפם רע בטוב, אבל באורו עזיבת מדות הקודמות אצלו אף אותם שאין חטא בהן וקנית מדות חדשות נכבדות, והוא שהביא על זה ענין אנשי ננוה כמו שאמר שם, שנוי מעשה שנאמר [יונה ג'] וירא אלים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, וכבר העידו שהרמוז במלת מעשיהם הוא התעוררם אל מעשים טובים ומדות נכבדות עם עזיבת חטאיהם כמו שאמרו במס' תענית [ט"ז ע"א], לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובים גורמין שכן מצינו באנשי ננוה שלא נאמר וירא אלים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלים את מעשיהם, והוא אמרם על זה תשובה ומעשים טובים, רמז במלת תשובה, העדר העברות והחטאים, ומעשים טובים, קנין מדות נכבדות והטבת מעשים ועזבו לגמרי המדות הקדומות אף במה שלא הוזכרה בהם עברה, והלשון גם כן יורה זה כי מלת מעשה, תאמר על עשית דבר, לא על שלילות חטא, ויהיה פרוש הפסוק שעם עזיבתם החטאים ראה השם קנין תכונותיהם החדשות והתעוררם בהתחדשות הנהגותיהם, והכיר בזה כי היתה תשובתם בתכלית העלוי ורחם עליהם, וזהו האות היותר גדול בתשובת השב, והסתכל איך הפליגו לעורר זה בענין שנוי השם אמרו ז"ל, שישנה את שמו, עד שידמה בעצמו היותו נהפך לאיש אחר יתעורר בזה לחדש כל הנהגתו ולשנות כל תכונותיו, ויהיה לו שמירה מעולה מחזור לסורו עוד, ועל זה הזהירו בעל התשובה לחפש במעשיו כלם ובדעותיו, ולבער מקרבו כל מדה רעה כענין כעס ושנאה וקנאה ותחרות וליצנות והמיית הממון והתכבדות ובקשת המותרות כמו שבארנו וכמו שנבאר, ושיהא נזהר בהן כהיותו נזהר על גופי העברות, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהן, והמחשבות מביאות לידי מעשה, וכל שכן בעל תשובה שהוא מטבע בהן, וכמעט רמז מן העברה יהיה קרוב בפיו ובלבבו לעשותה, והוא שכון יחזקאל באמרו [יחזקאל י"ח] השליכו מעליכם את כל פשעיכם, והנרצה בהשלכה, עזיבה אשר לא תקח עוד והוא שסיים בו השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל כי לא אחפוץ במות המת נאם יי אלים השיבו וחיו.
